סקירה כללית
בעקבות לחץ שהפעילו הארגונים להגנת בעלי-חיים על המועצה לניסויים בבעלי-חיים, החלה המועצה, בשנת 2000, לפרסם נתונים שנתיים לגבי מספר בעלי-החיים בהם השתמשו במעבדות בישראל. נתוני המועצה הינם חלקיים בלבד, מאחר שאינם כוללים את מספר בעלי-החיים ששימשו לניסויים במערכת הביטחון (במכון הביולוגי בנס ציונה ובצבא).
לפי נתוני המועצה, בשנת 2008 השתמשו המעבדות בישראל ב- 324,825 בעלי-חיים, ביניהם 207,323 עכברים, 64,940 חולדות, 2,162 ארנבות, 752 חזירים, 49 חתולים, 14 כלבים ו-41 קופים. הנתונים האלה הם חלקיים בלבד מאחר שאינם כוללים את בעלי-החיים ששימשו לניסויים במערכת הביטחון ובצבא, ואת בעלי-החיים ששימשו כ"חומר גלם", כ"נפולת" וכ"שאריות" בפיתוח בעלי-החיים טרנסגניים למחקר.
תנאי ההחזקה של בעלי-החיים במעבדות בישראל הם בין הגרועים ביותר בעולם המערבי. לדוגמה, בעוד שבמדינות האיחוד האירופי מוקצה לעכבר שטח רצפת כלוב בגודל של 180 סנטימטרים רבועים, בישראל התקן עומד על 52 סנטימטרים בלבד; בעוד התקן האירופי מקצה לכלב במשקל 15 ק"ג שטח מינימלי של 2.8 מטרים רבועים, בישראל התקן הוא 0.72 מטרים רבועים.
תנאי ההחזקה של בעלי-החיים הם בעלי משמעות רבה המשפיעה על איכות חייהם, וככל שהם קשים יותר כך גובר הלחץ הנפשי והפיזי שלהם, וזאת עוד לפני הסבל שהן חווים במהלך הניסויים.
עבור הנסיינים, בעלי-החיים הם מכשירים ותו לא וכדי שיוכלו להעביר אותם את מסכת העינויים במהלך הניסויים, הם יוצרים חיץ רגשי בינם לבין בעלי-החיים. בעלי-החיים במעבדות מקבלים מספרים והיחס אליהם הוא כאל חלקי חילוף זמינים וזולים. בגלל הסודיות של המעבדות וחוסר הפיקוח, נתונים בעלי-החיים לגחמותיהם של הנסיינים, ואין רואה ואין שומע.
החיים הסודיים של עכברים וחולדות
כתבות / מאמרים מומלצים:

