הצטרפו אלינו
תרמו לנו!
פעילויות העמותה מתבססות על תרומות. כל משאבינו מוקדשים לעזרה לבעלי החיים. נודה לתרומה כפי יכולתכם.
לחצו על הכפתור על מנת לתרום:
ד"ר נתי אזוב, שהחל לכהן כמנכ"ל ב- 1996, הוא שהביא את 'הרלן' למעמדה הרם. כשנכנס לתפקידו היה שוק החיות לניסויים בישראל מאוד לא מקצועי. "פניתי למדען הראשי ולחברות התרופות", הוא נזכר, "וכולם אמרו לי שאין מקום לזה בארץ, כי הם עושים הכל בחו"ל. אני חשבתי אחרת, ומכל החברות שפניתי אליהן, 'הרלן' היתה היחידה שהסכימה".
כיום מגדלי ב'הרלן' מאות אלפי בעלי חיים לניסויים. בנוגע לסוגי החיות, אזוב מעדיף לא לספר את הכול.
יש לכן מכלבים ועד ארנבות ועכברים.
'הרלן' מגדלת ומתמחה אך ורק בעכברים וארנבות. אין לנו כלבים בארץ. היום בכל העולם עוברים לחזירים. לא שניסוי כואב להם פחות מכלב, אבל הציבור שקורא מאמרים פופוליסטיים, מקבל רושם שלכלב כואב יותר. וזו אחת הסיבות שגם אנחנו עוברים לחזירים.
אין לכם בכלל כלבים?
לא.
"אמרו לך שאין כלבים?", מתפלא סולימן משארה, האחראי לכלבייה שפוטר לפני כמה חודשים. "אני טיפלתי מטעמם בכלבים שמונה שנים. יש מקום ל- 53 כלבים, מגדלים אותם, והם נמכרים לניסויים. גם כן עושים ניסויים שם. אני הייתי מביא אותם, ונתי (אזוב) בא לקחת להם דם מהצוואר. כשהייתי רואה אותם, היה כואב לי הלב, אבל אין מה לעשות, חייבים לעבוד בשביל להרוויח כסף. יש הרבה כלבי בייגל, שהם מאוד יקרים ומחוץ לארץ. חלק מהכלבים היו קונים מהעירייה. אני בעצמי הייתי נוסע עם יחיאל, הנהג של המנהל, ד"ר רוני קלמן, להביא כלבים מהמכלאה של העירייה. יכול להיות בן-אדם מירושלים שהכלב שלו הולך לאיבוד, וימכרו אותו לכלבייה שלנו, אם חודש לא בא לחפש אותו במכלאה בשועפט".
ואמנם, מי שמטלפן ל'הרלן' ירושלים, יגיע מהר מאוד לכלבייה, ישוחח עם העובדים וישמע את הנביחות ברקע. אזוב מסביר שמדובר באי-הבנה, ו"כל הכלבים במקום הם של האוניברסיטה העברית. שם עורכים בהם ניסויים, ו'הרלן' כלל לא קונה אותם ולא מזמינה אותם".
מנהל הכלבייה הוא דירקטור של 'הרלן', עובדים ש'הרלן' מעסיקה מטפלים בכלבים, השטח שייך ל'הרלן' בהחכרה, המזכירה והמשרדים שלכם.
כן. אבל אנחנו לא רוכשים כלבים ולא עורכים אף ניסוי.
משארה מספר על עיזים עם חורים נוראים בצוואר בגלל ניסוי שעשית.
לא מדובר בווטרינר, ולכן ההגדרות שהוא משתמש בהן רחוקות מאוד מהאמת. הטיפול בעיזים היה אתי מאוד, ומדובר בניסוי שנועד לבדוק נוגדים, בין היתר למחלת אלצהיימר ולמחלות אנטי דלקתיות. נכון שיש לנו במקום מעבדה לחיות גדולות, ובשנים האחרונות לא ביצענו שום ניסויים בכלבים, אלא בחזירים ובעיזים. מדובר בהכרח רפואי, שלעתים מציל חיי אדם.
אזוב, 44, מנהל את החברה ממשרד קטן וצנוע. וכן, יש לו תוכי בבית וגם כלב, ואפשר בהחלט להאמין לו שהוא לא אוהב לנסר חיות. אבל להתפרנס צריך, וכך, למרות שהוא מודע לבעייתיות, הוא אינו מתנגד למעורבות אנשי החברה שלו במועצה הציבורית. "הציעו גם לי המון דרכים להשתלב במועצה", הוא מספר, "ואמרתי שאני מסכים, אבל שהאחריות למינוי תהיה עליהם".
ענף הביוטכנולוגיה נחשב לאחת ההבטחות של המשק, ואין מחלוקת על התרומה שלו לכלכלה. אבל יש מחלוקת, ועוד איך, על נחיצות ניסויים רבים, שנעשים בחיות שמוכרת 'הרלן'. "הבעיה שחוקרים בכלל לא בודקים חלופות, ורצים מיד לחיות", אומר וטרינר שמכיר מבפנים את הענף ואת 'הרלן'. "זה הכי קל ונוח. הרבה חיות ש'הרלן' מוכרת, עוברות ניסויים מכאיבים מסיבות סתמיות, כמו חוקר שחייב לפרסם מאמר. ראיתי הרבה מדיי חוקרים שהכאיבו לחיות בלי הרדמה, שהמיתו לא נכון. בסוף הניסויים ממיתים עשרות או מאות חיות. יש כמה שיטות הריגה. אבל הכי מחריד זו השיטה שמכונה דיסלוקציה של הצוואר. כלומר, הורגים עכבר לבן ממש בידיים, כששוברים לו את המפרקת. אני לא מסוגל לשמוע את הרעש של המפרקת שנשברת או לראות את זה".
ב- 1999, כשמשורר פרש מהמעוצה, החליף אותו ד"ר רוני קלמן כנציג ההסתדרות המדעית הווטרינרית. איך מכל הווטרינרים דווקא הוא? בהסתדרות הווטרינרים לא יודעים להסביר. מה שברור הוא שכמו משורר, קלמן מכהן כדירקטור ב'הרלן'. קלמן מסביר: "אין ולא היה שום ניגוד עניינים". לדבריו, היה דירקטור ב'הרלן' מטעם האוניברסיטה, ולכן פעילותו נועדה "לשמור על בריאות החיות במהלך גידולן". החיות בריאות, טען, תוצאות הניסויים משתפרות, וכך ניתן להשתמש בפחות חיות.
הסבר מעניין, אבל בעייתי. "כל דירקטור חייב נאמנות וזהירות קודם כול למטרות העסקיות של החברה", אומר עו"ד חגי אשלגי ממשרד עורכי-דין צדוק, שמייצג את העמותה למען מדע מוסרי. "לא משנה מטעם מי הוא מכהן. וכשהחברה מוכרת חיות, ומטרתה להרוויח מזה כסף, אז הווטרינר הזה לא יכול להוביל את החקיקה בישראל בנושא תחליפים לניסויים בחיות". ההסבר של קלמן אינו מסתדר גם עם העובדה שהחזיק חבילת מניות בחברה-בת של 'הרלן', ושהוא דירקטור בכל החברות הבנות, כולל אחת שאזוב אומר ש"לא נכנס אליה זנב של חיה".
ואמנן, כמו קודמו משורר, גם קלמן טרפד במועצה הציבורית החלטות, שעלולות לצמצם את הניסויים ולפגוע במכירות החברה שלו. זאת למרות שהמועצה הוקמה, כזכור, כדי לפקח על פעולת החוקרים בישראל ולהפחית את סבל החיות. בעזרת חברת ועדה נוספת הצליח קלמן לשכנע את המועצה לאמץ נוהל של ארגון החוקרים האמריקני, שמרוקן את חקו הניסויים בבעלי חיים מתוכנו. החוק בישראל קובע שניסוי שיש לו חלופה סבירה ייאסר ; שיש להשתמש במינימום חיותך בניסוי ושיש לאפשר פיקוח חיצוני על החוקרים. לכל אלה אין זכר אצל החוקרים האמריקנים. בקיצור, יישום חוק הניסויים לפי נוהלי החוקרים בארה"ב, זה בערך כמו להקים ועדה ציבורית, שתיישים את חוק כבוד האדם וחירותו לפי הנהלים בסוריה.
בדיון מיוחד שקיימה המועצה על אימוץ הנוהל האמריקני, התייצב לקמן מול נציג 'נוח', דרור סלעי, שהעלה רשימת הסתייגויות ארוכה. סלעי דרש, למשל, שבישראל, כמו באירופה, יימנע שימוש בעכברים לבנים לצורך הפקת נוגדים. קלמן התנגד לקבוע שיש לכך חלופה סבירה מנימוקים מסחריים: במדינות שהחליטו כך, הסביר, הייצור עבר למדינה אחרת. להצעה לאסור ניסוי בארנבות שיש לו חלופה, השיב שהוא מוכן לקבוע חלופה, "אבל שלא תהיה מחייבת". את עשרות אלפי העכברים והארנבות ש'הרלן' מוכרת, הוא לא הזכיר.
קלמן גם הציע לא לדון באותו יום במספר הצעות למזעור סבל החיות. אחת מהן היתה שאסור יהיה להשליך בעל חיים לאחר ניסוי, עד שלא נקבע שמת מוות קליני. השבוע הסביר: "באוניברסיטה ניתן לסלק גופת בעל חיים אך ורק לאחר מוות קליני, וזו כמובן גם עמדתי". עובדי 'הרלן' הכפופים לו שטיפלו שנים בעכברים הלבנים ש'הרלן' מוכרת, מספרים איך זה עובד בשטח:
"היינו ממלאים כלי שנראה כמו פח זבל בעכברים לבנים, המונים, כמו נמלים, ששופכים אותם אחד על השני וסוגרים את המכסה. הם צורחים ומנסים לצאת, כשאלו שלמטה נמחצים. אחר כך מפעילים גז לחמש דקות, מחכים חצי שעה, ואז שופכים אותם לשקית פלסטיק כדי להוציא החוצה. לפי ההוראות, צריך לשרוף אותם. אבל הרבה פעמים כשהאחראי לקח אותם מהפח, ראיתי שהשק פתאום מתחיל לזוז. העכברים הלבנים נשארו בחיים, והם מנסים להיאבק כדי לא להיפגע".
כלומר, הם הועברו לשריפה בעודם חיים?
כן.
"לאחרונה הוחלף פח הזבל לשקוף", מוסיף עובד אחר, "הייתי רואה אותם מנסים לצאת ושומע את הקולות, כשם נחנקים ואין להם אוויר. זה נשמע כמו אסטמה. בפעם הראשונה שראיתי, היה מאוד קשה, בייחוד לעת שאפשר למנוע את זה. הרבה מאוד הורגים סתם, ואפשר להימנע מזה. למשל, כשיש הזמנה לנקבות, מעבירים לגז מיד את כל הזכרים או להפך".
קלמן בתגובה: "אני לא מאמין. מההיכרות שלי עם הדברים זה לא יכול להיות. אנחנו מקפידים על דברים כאלו בצורה כי חמורה. כמעט לא קורה שממיתים את כל הזכרים בגלל הזמנה של נקבות, או להפך".
חזרה לדיון. בין היתר הוצע שכמו בבריטניה או בשוויץ, יוחזקו חיות מעבדה בכלובים גדולים יותר. קלמן התנגד בטענה, ש"אנגליה היא החלום הרטוב של המתנגדים לניסויים בבעלי חיים". כשהוצע לחייב את החוקרים לדווח היכן חיפשו חלופות לניסוי, הסביר קלמן לעמיתיו שזה לא משתלם: "חבל לי על הזמן של הוועדות שבודקות. שאני אצטרך אחר-כך ללכת ולבדוק... מספיק שהחוקר ייתן הצהרה".
בסוף הישיבה אושר הנהול האמריקני המקל. את רוב ההסתייגויות בנושא מזעור הסבר שהעלה סלעי, הציע קלמן להעביר לדיון בוועדות. ההצעה התקבלה. ומי יקבע את הרכב הוועדות? נכון, קלמן. ואמנם, זמן קצר אחר כך הציג קלמן למועצה את הרכב הוועדות שהקים. ומי בוועדה שמאשרת את טכניקת הניסויים בחיות? נכון, מנכ"ל 'הרלן', ד"ר אזוב. ומי בוועדת חלופות לניסויים? יועץ ל'הרלן', ד"ר יונה גרונפלד. ויו"ר הוועדה לקביעת אמצעים ומינונים? קלמן עצמו. קלמן, בתגובה: "מדובר באנשי מקצוע מהשורה הראשונה. גרונפלד הוא מומחה לרעלים בבעלי חיים, ואין הרבה כמוהו בארץ. העובדה שהוא יועץ לחברה בת לא פוסלת אותו".
רק בעיה אחת היתה לקלמן - את הרכב הוועדות צריך לאשר גם נציג הארגונים למען בעלי החיים. במקרה הזה מדובר בד"ר מנשה. בעיה, אמרנו? לא בשביל קלמן. מנשה לא נשאל לדעתו בעניין, ובכל זאת מתחת להרכב הוועדות מתנוססת חתימתו של קלמן סמוך לשמו של מנשה, כאילו הסכים. כשמנשה גילה זאת, הוא רתח מכעס והעביר מכתב ליו"ר המועצה. "לא חתמתי על המסמך הנ"ל", ציין, "לא אישרתי לאיש לחתום בשמי, ואני מתנגד לכתוב בו. זו הטעיה חמורה".
קלמן בתגובה: "שאלתי את אנדריי ודיברתי אתו בטלפון. לא זכור לי שהביע איזושהי התנגדות. בכל מקרה אני לא מחליט לבד, אלא מגיש למועצה, ושם נמצא גם אנדריי".
בינתיים, מינויי חברי הוועדות נעצרו. העמותה למדע מוסרי התלוננה אצל שר הבריאות נגד 'הרלן' ונגד קלמן. פרקליטי העמותה, עוה"ד רוגל וחגי אשלגי, הגישו תלונה למשטרה, וקלמן פרש מתפקידיו במועצה וב'הרלן'. אבל ב'הרלן' לא מתאבלים. מבחינתם, קלמן תלה את הנעליים בזמן. הנוהל של החוקרים האמריקנים כבר אומץ ונכנס לתוקפו, רשימת החלופות לניסויים ריקה עד היום, ועתיד של שגשוג ופריחה צפוי בקרוב.
לפני 20 שנה העתיקה 'הרלן' חלק ניכר מפעילותה מארה"ב לאירופה. ושם, כאמור, החלו לאחרונה לבלבל להם את השכל עם החוקים האלה, שנועדו למנוע כאב מחיות. "יש באירופה מדינות שחברות בהן כמעט פשטו את הרגל", מסביר אזוב. עכשיו ישראל היא ארץ המקלט הכי בטוחה באזור.
ואמנם, אזוב מצפה לזינוק בינלאומי בקרוב. בגיבוי מקצועי וכספי של החברה העולמית התקבלו לאחרונה כל האישורים, שישנו את מפת הניסויים בישראל. "אנחנו היחידים שיש לנו אישור גם מהאירופים וגם מהאמריקנים", הוא אומר. "לראשונה נוכל לבצע בארץ את כל שלבי הניסויים הדרושים לפני אישור שיווק תרופות. אני מקווה שבשלב הראשון חברות התרופות הישראליות כמו 'טבע' לא יצטרכו לנסוע לחו"ל כדי לבצע את הבדיקות, והכול ייעשה כאן. בעתיד, אני מקווה, יגיעו חברות מאירופה לבצע כאן את הבדיקות".
לפי החזון של ד"ר אזוב, כשישראל תהפוך למעצמת ניסויים עולמית, ייפתרו גם בעיות התעסוקה של הווטרינרים. "היום יש בעיה", מסביר אזוב. "מדי שנה יש עשרות וטרינרים חדשים, שמסיימים את הפקולטות ומצטרפים לשוק. מלבד זה עוד עשרות מגיעים אחרי לימודים מחו"ל. כמה קליניקות כבר אפשר לפתוח? הענף במשבר, וטרינרים יוכלו בהחלט להשתלב בעבודה אצלנו". ד"ר דוליטל אאוט, מכסחי הארנבות אין.
תגובת מנכ"ל 'הרלן', נתי אזוב: "משורר וקלמן לא צורפו למועצה בגלל תפקידיהם ב'הרלן', אלא בגלל מקצועיותם. גם המועצה רצתה אנשים מקצועיים. אפשר למצוא קשר להרבה דברים, אבל לא הגון לחפש, כשמדובר באנשי המקצוע הטובים ביותר היום בישראל ובעולם. חבל שבאים חשבון עם 'הרלן', כאילו אנחנו מינינו אותם".
'הרלן' מוכרת חיות לניסויים, ודירקטור שלך פועל נגד חלופות לניסויים. הוא מסייע למכירות שלך.
אולי, אבל רק באופן עקיף. יש גם חברות אחרות שעוסקות במכירות חיות, וההחלטות במועצה מקדמות גם את המסחר שלהן. אני משוכנע שהם פעלו אך ורק מהשיקול המקצועי.
תגובת רוני קלמן: "פעלתי ב'הרלן' מטעם האוניברסיטה ולא כדירקטור בבנק או בחברה כמו 'בזק'. מגוחך לטעון שפעלתי, למשל, נגד חלופה לניסוי מסויים בגלל עכברים. בכל מקרה, אין לי שום התנגדות לחלופה כזו. התנגדתי לדון בדברים בהרכב המסורבל, מעל 20 חברים של המועצה. כך חשבתי לגבי כל החלופות שהוצעו".
על התנגדותו לכך שחוקר יפרט היכן חיפש חלופות כמקובל באירופה, אמר קלמן: "אני חושב שחוקרים הם אנשים אמינים ומקצועיים, וצריך להאמין למי שמצהיר בכתב שבדק את הדברים והוא יודע שאין חלופה. אין לנו את היכולת הטכנית להיכנס לכל בקשה ולבדוק חלופות. מגוחך גם לטעון שפעלתי נגד מזעור הכאב והסבל של בעלי חיים, בעוד שההפך הגמור הוא הנכון. אני מקדיש את מרב זמני ויכולתי המקצועית לטיפול נכון ואתי בבעלי חיים במהלך ניסויים. הקפדה זו מועברת למאות סטודנטים בשנה בקורס לשימוש בבעלי חיים, שאני מעביר באוניברסיטה העברית. הקורס עוסק בזיהוי כאבים, בחומרי הרדמה משככי כאבים ובאתרי אינטרנט העוסקים בתחום.
"אין ולא היה ניגוד עניינים בין מינויי במועצה להיותי דירקטור ב'הרלן'. פעילותו ב'הרלן' מטעם האוניברסיטה נועדה לשמור על רמת בריאות בעלי החיים במהלך גידולם כדי להבטיח את רמת המחקר הרפואי באוניברסיטה. העלאת רמת הבריאות של החיות מאפשרת למזער את הסבל בשל מזעור מספר בעלי החיים בכל ניסוי. זו הסיבה שנבחרתי כאיש מקצוע למועצה, ל'הרלן' ולאוניברסיטה. למרות שאין ניגוד עניינים וכדי למנוע מראית עין ולזות שפתיים, החלטתי לפרוש מתפקידי ב'הרלן'. אמשיך בפעילותי כמפקח מטעם האוניברסיטה".
בישראל מתבצעים ניסויים בחיות ביותר מ- 20 חברות מסחריות העוסקות בתרופות ובמוסדות אקדמיים ובתי חולים. על כל אלה יש רק מפקחת אחת, ד"ר דפנה ססלר. ססלר מבצעת ביקורת מדי יום, ואמורה להיות המומחית הראשית לחוקים שלפיהם היא מפקחת. משרד יחסי הציבור (יש דבר כזה) ששכרה לאחרונה המועצה לניסויים, פנה אליה כדי שתסביר ל'7 ימים' למה כדי לפקח על החוקרים, אומצו נהלים שנוסחו על ידי חוקרים לטובת עצמם, בארה"ב.
"במקום להמציא את הגלגל מחדש", היא אומרת, "המועצה החליטה לאמץ את מה שנהוג בארה"ב. אבל הנהלים האלה מתייחסים אך ורק לדרך אחזקת החיות, גודל הכלובים, מספר העובדים. לא לניסוי עצמו. למעשה, אלו הוראות אחזקה למנהל בית-חיות".
אלו דווקא הכללים לעריכת ניסויים. זה המידע שמסרתם לבג"ץ, וזה החוק שפורסם ברשומות.
אז באחזקה התכוונתי גם לשימוש בחיות, כולל הרדמה. בכל מקרה, אנחנו מתעדכנים בנהלם במועצת אירופה, ואין הבדלים בין הנדרש כאן ובאירופה. מלבד אחזקת ארנבות, ואת זה שינינו לאחרונה, אחרי שמישהו מסר לי מסמך".
לא סתם מישהו, זה דרור סלעי, נציג הארגונים למען החיות, שתקפתם אותו במועצה, ובינתיים החלטתם להדיח אותו רשמית בטענה שהוא מפריע לעבודה.
זה לא הוא. אני עובדת רק עם הווטרינר מטעמם, ד"ר אנדריי מנשה (מנשה: "זה דרור סלעי הגיש לה. זה בהחלט לא אני").
"בפועל כל התנאים בארץ יותר טובים מהנוהל האמריקני", מסכמת ססלר. "החוקרים עצמם מעוניינים ברווחת החיות. הם לא יכולים לעבוד עם חיה שסובלת".
פרופ' שרגא סגל, יו"ר המועצה לניסויים: "אימוץ הכללים האמריקניים לא מרוקן את החוק מתוכנו. ארצות הברית היא מדינה דמוקרטית, בעיתונות שם יש ביקורת על גרימת סבל לחיות, ואם המוסדות שכפופים לסנאט אימצו את החוק הזה, אין שום בעיה שגם אנחנו נאמץ אותו. יחד עם זאת אנחנו מתעדכנים כל הזמן במה שקורה".
למה חלופות לניסויים שמקובלות בכל העולם, לא מוגדרות בישראל כסבירות?
אני לא חייב לקבל כל מה שמדען אחר באוסטריה או בשוויץ אומר. אנחנו כמו גלילאו גליליי, שאמר שלמרות הכול הארץ נוע תנוע. כל חוקר בישראל נדרש למלא בטופס ולהבהיר שאין חלופה לניסוי שלו. ואם יש חלופה הוא בשום פנים לא יקבל אישור לבצע ניסוי.
וזה קרה בישראל, שלא נתנו למישהו אישור?
מאוד יכול להיות שבוועדות הפנימיות של האוניברסיטאות זה קרה.
למה פרופ' משורר וד"ר קלמן, דירקטורים בחברה שמוכרת חיות, השפיעו כל-כך על מדיניות מכירת חיות מעבדה?
פרופ' אשר משורר כמו ד"ר רוני קלמן, הם הכי מקצועיים בתחום, אבל הם בהחלט לא קבעו לנו מהן חלופות. אנחנו עוסקים במדע תקופה ארוכה, מכירים את כל הנתונים, ולא היה צורך בשום ייעוץ שלהם.
פורסם במקור במוסף "7 ימים", ידיעות אחרונות, 1.3.2002